* באתי כבר בתחושת געגוע שנבעה בי כך רק לאחר בחירת התמונה. במהלך הסדנא הרגשתי תחושה של מקום בטוח שבו אפשר להגיד דברים ולנוע תרתי משמע.
יצאתי מאוד מרוגשת, ועם הבנה מאוד עמוקה על נקודת התצפית שלי בעולם. הבנתי משהו על ילדותי שהיתה בה איזו אי בהירות עד כה.
אני מודה לשתיכן על חוויה שעוררה בי המון חמלה ואהבה. תודה על המקום שאפשרתם.
תודה שעוררתם משהו חדש ומעורר.
דפנה מנדה
* * *
אין מקום לפקפוקים מה הציון שאני נותנת לסדנא. זו היתה חוויה שאין מילים לתאר, כל מילה מיותרת ולכן ממליצה להתנסות בה.עדיין מנסה לשחזר דברים שנעשו ונאמרו ותוהה מהיכן יצאה היצירה הסופית.
חוה רהט
* * *
בחרתי בתמונה של אמא כחודש לאחר שהיא נפטרה.
בתמונה שבחרתי שתינו מופיעות, זו בצד זו. רציניות. זרועי הימנית נוגעת בזרועה השמאלית. מיישירות מבט למצלמה.
בחרתי להביא חפצים של אמא מדירתה אותה לא פיניתי עדיין לאחר מותה הטרי. בהדרגה הם נערמו על התמונה יחד עם מילותי הרועדות והתחברו לחוויית האימהות העוצמתית שלה כאמי ושלי כאמא לילדי. "שוחחתי" איתה בגוף שלישי.
המעורבות של כולנו בהרפתקה האישית של כל אחת - עודדו את תהליך הגילוי מחדש.
גם כשהתמונה החדשה היתה פרושה לנגד עינינו וזה היה האות לסיים - לא רצינו להפסיק...
ממליצה ממליצה ממליצה.
רוחל'ה צור
* * *
שבועות לאחר הסדנה ואני עדיין נושאת אותה בליבי.
עולם האסוציאציות המבעבע, הגילויים, הפתיחות, הצחוק שהתערבב בדמע ובעיקר: הפיוס וההשלמה.
אני בחרתי לפנות בגוף שני לדמות שנשקפה אלי וזה היה עוצמתי ומרגש. יכולתי ממש לראות אותה מולי קשובה לדברי כפי שמעולם לא היתה...
עבורי הסדנה החלה עוד לפני שנפגשנו.
תהליך בחירת התמונה הפתיע אותי. בנבירה שלי בארגז התמונות מצאתי תמונות נדירות וישנות. לא היה קל לבחור את האחת. בחרתי בתמונה של אמי בגרמניה, משנת 1937, ילדה בת שבע רוכבת על סקטים ולא משערת שבעוד שנה חייה ישתנו ללא הכר.
רונית ב.
* * *
הסדנה אפשרה לי לאוורר את רגשותי, ללטש את זיכרונותי, להחיות, להאיר תובנות, להחזיר את הקשר הפרטי שלי עם אמי למקום הטבעי, הבסיסי והלא מובן מאליו.
הסדנה מחברת למקומות רגשיים עמוקים.
אחרי מספר ימים ביקרתי את אמי והענקתי לה מתנה: תמונה של שתינו יחד, יצירה צבעונית, אופטימית, שמחה ומלאת משמעויות.
הסדנה התבררה גם כמתנה עוצמתית שהענקתי לעצמי.
רחלה כסיף
